כל יום קורה משהו טוב. אני חושבת שלהיות פשוט זה נעשה נורא מסובך. אני לא באמת
יודעת למה. פגשתי מישהי שאמרה לי – אהבתי את הפשטות שלך של אתמול. טוב את
באמת אישה פשוטה אמרתי לה. היא נתנה בי מבט. צחקתי. את רואה, למה זה כל כך מסובך
להיות פשוט? 
התשובה די פשוטה. אנחנו רוצים יותר, שואפים ליותר יכולים יותר.
עד הרגע שזה נמאס ואנחנו מגלים שהפלא ופלא. אנחנו מעדיפים לוותר על הכל
ולחיות. בפשטותנו. נכון, זה עדיין מסובך. כמו שאמרתי כבר. זה נעשה מסובך להיות פשוט.

ואז מגיע הגיל הזה. ילדותנו השלישית. אז הזמן דופק לנו בדלת ואומר – עכשיו. אנחנו מבינות
שזה טו בי אור נוט טו בי. להיות או לא. ואז אנחנו הולכות לסדנאות, מחפשות תשובות. אחרי
שסיבכנו את הכל – לא באשמתנו, ברור שלא – אנחנו מתחננות לחזור, להיות פשוטות. 

והתשובה היא פשוטה. כל אחת מאיתנו, הפשטות שלה. אחת לסוע ברכב מפואר –
זו הפשטות שלה. האחרת, ללכת ערומה במדבר. כי פשטות בסופו של דבר זה הגילוי
המפעים, המרעיש, המשמח. שלנו את עצמנו. ערומים, חפים מכל דאווין. אנחנו בעצמנו.
לפשטות אין צבע ואין ריח. אין לה חומרי גלם, והיא לא שווה לכולם.
אני רוצה פשוט. פשוט, ההפך ממסובך. הדברים שאני יודעת לעשות והם באמת
כה פשוטים לי, עבור מישהו אחר הם מטלה בלתי אפשרית. וההפך, כמובן.
פשוט לי לסרוג. פשוט לי לעצב. פשוט לי לפענח דוגמת קרושה שלא הכרתי. פשוט לי
לכתוב לכם כאן עכשיו. פשוט לי ממש לשלב צבעים. פשוט לי לבשל אוכל פשוט, לא מסובך.
מסובך לי. מלא דברים. בירוקרטיה. כזו שאתם פותרים בשניה. זה לא שאני לא יכולה.
זה פשוט מסובך לי. מסובך לי שיחות "יישור קו" עם אנשים. מעדיפה לבלוע תן או לווייתן.
אגב, שמתי לב שיש דברים שעם הזמן, על אף שהיו מסובכים הם נעשים קלים ופשוטים.
למשל, תלמידה שחשבה שלעולם לא תלמד לסרוג והנה, היא כבר סורגת צעיף.
~~~
ובעצם, יש לנו את זכות הבחירה. ככל שאנחנו אנחנו, יותר פשוט לנו.
תקראו את זה שוב.
ככל שאנחנו אנחנו פשוט לנו יותר.
ככל שאנחנו אנחנו פשוט לנו יותר.
תחשבו על זה.
פשוטות, להיות או לא להיות, נמשיך גם מחר!
רוצים לעקוב ולהצטרף? בבקשה ובשמחה!

דף הפייסבוק – כאן – לייק ומצטרפים 
להרשם, כאן

מחפשת מתנה עם אנרגיה טובה? בואי , אצלי תמצאי! לחנות המקוונת, כאן

השארת תגובה