כל יום קורה משהו טוב. בזמן כזה היא הגיעה אלי. שבועיים לפני יום האישה. מנהלת בכירה. מאד. בדרך כלל מנהלות במעמדה לא מגיעות בעצמן. לא כי היא לא רוצה פשוט, אין לה זמן. אני גרה לא רחוק היא אמרה, הגעתי כדי לראות. להכין לך קפה אני שואלת. כוס תה, היא מבקשת. היא נראית עייפה, עמוסה, מוטרדת, קצת אפורה. כמה יפה אצלך היא אומרת. תודה, חייכתי. קצת מוטרדת מהבלאגן. מתיישבת. מדברות על הא ועל דא. מסתכלת סביבה.

כמה זמן כבר לא ישבתי ככה סתם, היא אומרת. לאט לאט היא מזדקפת. הצבע חוזר לפנים שלה. לוגמת את כוס התה בנינוחות. מה אני רוצה. היא צוחקת. חיים. אני שולפת לה את – מרוצה מהחיים שלי. היא מתגלגלת מצחוק. אני צוחקת יחד אתה, הצחוק שלה מדביק. את יודעת מה היא אומרת, אני מאד מרוצה מהחיים שלי רק הגזמתי. הגזמתי ועכשיו אני רוצה להאט קצת. קטן עלייך אני אומרת לה. תחליטי ותעשי.