כל יום קורה משהו טוב. אנחנו מנעד של רגשות. וככל שאנחנו בהתפתחות, בתודעה רחבה היכולת שלנו לפענח את הרגשות שלנו, את הניואנס, גווני הגוונים – היכולת הזו עולה. על כן כשהלכתי ברחובות בנימינה, עם רצון לבכות הצלחתי לפענח. שאני עצובה מאושר. היה לי מן דגדוג בלב כזה וכששאלתי אותו (את הדגדוג) מה קרה הבנתי את התשובה. אני עצובה מאושר. אשירה מעצב. מאושרת מעצב.
את מזדהה?
💚
אני כבר מכירה אותי. יש רגעים שהמציאות טופחת על פני ואני כלכך מתרגשת. מרגישה כזו זכות. מתבוננת עלי, על הסביבה הקרבה, הסביבה הרחוקה והאושר המעציב ממלא אותי.
💜
אם להיות כנה זה לא באמת עצב. זו התרגשות שקשה לי להכיל. הכרת תודה על הרגע. אני עצובה מאושר. אני יכולה לבכות ולבכות מרוב שאני מתרגשת. ומודה.
על הרגע הזה. על החופש. ההשראה. המשפחה. על כל קושי שחויתי והגיע לפתחי כל דילמה שפתרתי.
💙
נולדתי עם רגישות ברזולוציה שונה קצת. חריגה. רואה ומבינה בעשיריות של שניה בננו יחידת זמן. פעם זה היה מטרד. היום, אני מודה ומעריכה. עצובה באושר. מכירת תודה.
💙
מסתכלת על הדרך שבחרתי בה והיא בחרה בי. מבינה את הרוב. מה שלא, לא נורא. פשטות של חיים. חופש חיים אינסופי. מאושרת מעצב. עצובה מאושר. חכמת הדברים הקטנים שם נמצא אלוהים.