כל יום קורה משהו טוב. מה שלומך? איך את מתמודדת עם הטרפת הכללית? אני באמת מקווה שאת מצליחה ואולי מנצלת את המצב ללמוד להיות בטוב. מה שלומי את שואלת? גם אני, כמוך, נמצאת בחוויית חיים שונה ואחרת. גם לי, כמו להרבה מחבריי ומכריי החלק העסקי של חיי נעצר בבום. תכניות שלעולם לא ימומשו, מחשבות שלא יתממשו, חלומות שלא יבשילו. גם אני חווה את החוויה הזו. יחד עם זאת יש בי שקט חדש ובלתי מוכר. כאילו כל מה שלמדתי בעשור האחרון – כל הדרך בה צעדתי באומץ ובנחישות, מול כל כך הרבה התנגדויות. הדרך הזו היא הדבר הכי נכון עבורי. הדרך שלי, נקרא לה הדרך הרוחנית, בה בחרתי בימים קשים מאד מאד מחבקת אותי עכשיו, עוטפת אותי בחמלה, באהבה ובשמחה. משרה עלי התרגשות, חיבור עמוק. ואני בהודיה גדולה. 
כל יום קורה משהו טוב. אני אגלה לך משהו עלי – משהו אישי. הפחד הכי גדול שלי זה הפחד שהעסק שלי ייעצר. והנה אני חווה את ההגשמה של הפחד הזה בדיוק עכשיו. התודעה שלי מלמדת אותי איך להתמודד ומה לעשות. בעיקר – מה לא לעשות. לא לפחד, לא להילחץ. להיות ולתחזק שלווה, מנוחה ושמחה. גם אם זה נשמע בלתי הגיוני – זה בדיוק מה שאני עושה. וטוב לי. 

אנחנו לא חווים עכשיו עונש, בשום צורה

כל יום קורה משהו טוב. אני שומעת וקוראת דיבורים של היינו לא בסדר, עכשיו אנחנו  נענשים. זה לא נכון. אין כאן עונש. בעולם הרוחני אין עונשים. יש אתגרים, יש בחירות, יש אפשרויות. יש מימוש. אנחנו לא בעונש כי עשינו משהו רע. כי התנהגנו לא בסדר. אני שומעת סביבי דיבור והבנה שקורה פה משהו גדול מאיתנו. בואו נשב רגע – נתמזג עם ההתרחשות העצומה הזו ונהיה. זה נכון ואף יותר התקופה ההזויה הזו היא התגשמות של רצון קולקטיבי. רגע, אני מסבירה.
—-
כל יום קורה משהו טוב. לפני 12 שנים חליתי בסרטן. לא היה בי שום דבר רוחני באותה תקופה ולהפך ומה שהיה בי בעיקר היה רצון לממש את החומר וכמה שיותר. הסרטן בא, חיי נעצרו עצירת פתאום כללית. וכלכלית. בעקבות המחלה, הלכתי לחקור את עצמי ואת העולם שלי. גיליתי את עולם הרוח (תודה על כך). הבנתי שאני ביקשתי עצירה. הבנתי שהיקום, או אלוהים או כח עליון –  דיבר איתי ואני לא הקשבתי. הנשמה העמוקה שלי, הגרעין הנשמתי שלי ביקש, התחנן לעצירה. העצירה הגיעה. זה לא שלא היו נסיונות קודם לעצור אותי ברגוע. בטח שכן. רק שלא ראיתי, לא ידעתי. לא הבנתי. לא קיבלתי עונש. עצרו אותי לטובתי העליונה. מאז חיי השתנו והשתפרו ללא הכר. כמו שסיפרתי בתחילת דברי. התודעה שלי פועלת לטובתי ואני לטובתה. 
—-
כל יום קורה משהו טוב. הקורונה היא לא עונש. היא ביטוי של עצירת פתאום לכל האנושות כולה כי הנשמה הקולקטיבית שלנו בקשה את העצירה הזו. קיבלנו עצירת פתאום כי לא יכולנו יותר להמשיך ככה. האוויר מזוהם, האנושות לחוצה. בפנים, עמוק בפנים בתוך הנשמה הקולקטיבית שלנו ביקשנו שמישהו כבר יעצור את זה. של מי החיים האלה, לעזאזל. כן אני יודעת שיש כאן סבל גדול. יש חולים, ומתים, והרוגים. יש חוויה של כלכלה מתמוטטת. יחד עם זאת, אני שומעת המון קולות אחרים. של זרימה, של הודיה, של הערכות מחדש לכל שיבוא. קוראים לזה חיבור. אנשים רבים סביבי חווים את ההרמוניה עם הטבע, עם כל שנמצא. עם הלא נודע. עם הרוח. האנושות מגשימה זעקה קוקלטיבית גדולה של – אנחנו לא יכולים יותר. זה לא עונש, לא ולא. זו פעימה חזקה של אמא אדמה. אנחנו חלק ממשהו שגדול מאיתנו וסוף סוף, אנחנו מרגישים את זה.

כל יום קורה משהו טוב. נטע דגני מהטנקה אומרת שאמא אדמה אף פעם לא כועסת. לא משווה. היא מקבלת אותנו כמו שאנחנו. היא אוהבת את העץ בשלכת, את הציפור, הפרפר והעכבר באותה מידה. יש הרמוניה שם בחוץ. אני נזכרת במילים שלה. אמא אדמה לא כועסת. היא אוהבת אותך ואותי, את כולנו. אהבה שלמה.

כל יום קורה משהו טוב. לא קל לי לכתוב את הדברים האלה. אבל אני כותבת. כי אני מרגישה ומבינה שהמילים האלה הן לא שלי ולא בשבילי. אני רק צינור שיושבת פה להעביר ידע ואני לא יכולה יותר לסתום את הצינור הזה.  

אז מה כן?

כל יום קורה משהו טוב. מה כן לעשות? מה יהיה? אין לי תשובה סדורה. אני יודעת מה עובד בשבילי – כמו בשגרת חיי היומיום. תשקיעי בך, תרחיבי את השמחה שלך. תתחזקי את התודעה שלך. גם אם אלו מושגים שרחוקים ממך, זה הזמן לקפוץ למים. זה הזמן להרחיב ולהודות על הטוב בחייך. זה הזמן ליצור, להיות טובה אלייך ולנשום עמוק.
—-
את מוזמנת להצטרף אלי אלי לשחק, לאמן ולהגמיש את התודעה. אני כאן בשביל לתמוך, להעצים, לשמח, ללמד. מאגרי השמחה שי בי מספיקים לכל העולם כולו ואני כאן, בשבילך. כל יום בבוקר עם מילים שיוצרות תודעה שמחה וחיובית. כל יום קורה משהו טוב.

איפה זה קורה? בעמוד הפייסבוק שלי, כאן ובבלוג שלי, כאן
נתראה, גם מחר. מוזמנת לשתף, להגיב ולהפיץ.
בברכת בריאות טובה, שמחה של הלב ואהבה גדולה
דליה ברנובר Dalia be happy  

השארת תגובה