כל יום קורה משהו טוב. אני בת של רופא. יש קדושה סביב המילה הזו עבורי. גדלתי וחייתי בשכונה של רופאים ועבורי רופא הוא איש מקצוע, אדם שנשבע להציל חיים. מציל חיים. לא פחות. רופא הוא אדם שלמד באקדמיה לימודים מעמיקים וארוכים והרוויח את התואר שלו ביושר. לעיתים רופא הוא גם מרפא. לעיתים, לא. 

מרפא הוא אדם בעל יכולות ריפוי. זו יכולה להיות אדונית התבלינים שמרפאה באמצעות התבלינים שהיא רוקחת לכל אדם על פי צרכיו, זו יכולה להיות מאמנת, מורה, מטפלת, מתקשרת. מרפאים הם אנשים שכוחות הריפוי שלהם פעילים ומפותחים. לכולנו יש כוחות ריפוי, אגב.

בשבטים הקדומים היו אנשים בעלי יכולת ריפוי שאליהם הלכו בעת מכאוב. אני לא יודעת אל מי אתם הולכים כשכואב לכם – בגוף, ברוח ובנפש. אני לרוב, הולכת למרפא. לאיש מגע, למתקשרת, לקריאה בקלפים ועוד. אני הולכת לאיש הריפוי. נדיר שאני בוחרת ללכת לרופא. בשבילי ובשביל המשפחה שלי. כשהיה לי סרטן רופאים ריפאו את מחלתי ובגדול אני מאמינה גדולה ונחרצת בשילוב הגישות – רפואה וריפוי. קוראים לזה אלטרניטבה, קוראים לזה הוליסטיקה. בשבילי זה השילוב, גם וגם. נרפאתי מסרטן בעזרת רופאים מחד ומרפאים אידך.

אין בי קונפליקט יותר.

"את כמו אמא אדמה" אומרים לי. "אני מגיעה לכאן הלב שלי נפתח. יותר קל לי לנשום" אומרת לי מבקרת בסטודיו. "רק מלהסתכל על קירות הבית שלך אני מרגישה טוב יותר" אומרת לי אחרת. אני לא שונה מכן. אני פשוט בחרתי בחירה מאד עקשנית. לחיות בשמחה. וכדי לחיות בשמחה צריך לרפא את הקושי, השריטות, הכאבים. המסע שלי היה כל כך ברור וחד משמעי, כל כך עמוק שעכשיו אני יכולה לעמוד פה מולכם ולהשתמש במילה הכמעט קדושה הזו. Dalia be happy ריפוי והגשמה דרך עיצוב ויצירה. אני שמה על עצמי, סוף סוף את כובע המרפאה וממשיכה בדרך. כמה שאני שמחה.