כל יום קורה משהו טוב 54. השבוע נתקלתי בשמחה. שוב בשמחה. נדרשתי בכל מיני מקומות ומפגשים לדבר על עצמי ועל העיסוק שלי, השיחה היתה ברזולוציה מאד עמוקה. הרצאות ששמעתי, מילים שאמרתי, תכניות עבודה שיצרתי הזכירו לי שוב שאני עוסקת במהות השמחה. לא באמת שכחתי אבל קצת שחררתי את העיסוק בשמחה. השבוע, ברגע מאד משמעותי ואפילו אומר מאד מרגש חזרתי אליה, למיקוד, למהות, למשמעות, חזרתי לשמחה. פתאום זה הגיע אלי מכל עבר. לקוחה התקשרה ואמרה: "תודה שאת לא מוותרת עלינו ומתעקשת להזכיר לנו את התדר של השמחה". הרצאה שהקשבתי לה שבה המרצה דברה על השמחה כמהות פנימית ולא חיצונית. מפגש תקשור שבו ההדרכה הזכירה לכולנו שאנחנו, נולדנו בשמחה.
כשהתחלתי להיות Dalia be happy לא בדיוק הבנתי מה אני אומרת. זה היה לפני שהרוחניות נכנסה לחיי לפני שיצאתי למסע (המהמם) שלי. תמיד ייחסו לי וליצירות שלי שמחה – בגלל הצבעים בעיקר – ואני פשוט קיבלתי את זה. לא התעמקתי יותר מדי הייתי עסוקה בלחיות את החיים, להתפרנס ולשרוד אותם בואו נודה על האמת. ואז חליתי, והרוחניות נכנסה לחיי (והצילה אותי ) ואז התחלתי להבין את הדברים. עדיין, הבנתי אבל לא עד הסוף. הבנתי, אבל חלקית.
אתם מאמינים שלכל אחד ואחת מאיתנו יש תפקיד בחיים האלה, בגלגול הזה? אתם מאמינים – או פשוט יודעים כמוני שכל אחד ואחת מאיתנו הגיעו לכאן כדי לעשות משהו לטובת הכלל ולטובת הנשמה הפרטית שלנו וההתפתחות שלנו? זה תמיד מסונכרן אגב. כשאנחנו נמצאים או חותרים – בואו נגיד את זה יותר פשוט – להגשמה זה תמיד טובתנו וטובת הכלל. תמיד. טובתנו היומיומית, טובת הנשמה הגדולה שלנו וההתקדמות שלנו להארה וטובת החברה. כשאנחנו מוארים, כשאנחנו מרשים לעצמנו להיות מוארים אנחנו גם מאירים הלאה. התפקיד שלנו לא חשוב לטובת העניין הזה. כלומר אפשר להיות מוגשם גם במשרה הכי זוטרה – לצורך העניין מנכ"ל בכיר יכול להיות ממש אבל ממש לא בהגשמה שלו – ואז הנזק שהוא מביא הוא נוראי – למשל שחיתות, למשל זיהום הסביבה, למשל התעלמות מצרכי העובדים והלקוחות ועוד ומזכירה כהי זוטרה (שוב בלי לנקוט עמדה רק לצורך ההבהרה) יכולה להיות כל כך משמעותית. הבחורה הזאת שנכנסת בבוקר וכולם שמחים לקראתה, תמיד תזכור להתייחס לכולם, תהיה נעימה ותיתן הרגשה שכל אחד חשוב ומגיע בדיוק בזמן הנכון? יכול להיות שהיא, עם ה":טייטל הנחות" לכאורה נמצאת בהגשמה הרבה יותר גבוהה.
ונחזור לעיסוק בשמחה. השמחה היא לא משהו חיצוני. היא לא משהו שקורה לנו בהתנייה. היא אנרגיה, מטען, אפשרות שנמצא אצלנו מרגע היווצרנו. השמחה שלנו עתיקה מאד, ראשונית ונוכחת. היא מעיין מתגבר ואין לה סוף. נוכחותה אינה שוללת בשום פנים ואופן את מנעד הרגשות האחרים כמו עצב תסכול וכעס. היא פשוט נמצאת ומחכה שנשתמש בה.
את כל זה כבר אמרתי לא פעם ואחזור לומר. מה שהתחדד לי שוב השבוע זה התפקיד שלי בכל זה. התפקיד שלי זה להזכיר, לתמוך ולעודד להשתמש בשמחה באמצעות המתנות שאני מעצבת ומייצרת – שהן כמו מחזירי אור קטנים, מזכירים לכם לשמוח ולהאיר שמחה הלאה. ברוח הזו המתנות, ברוח הזו הסדנאות, ברוח הזו הבלוג הזה. זו בעצם הצהרת כוונות, שוב. אני לא נרתעת ולא נבהלת להצהיר שוב ושוב ושוב. השמחה נמצאת בתוכנו. בואו נגדיל אותה וניתן לה את המקום הראוי. תודה שהקשבתם.
מזמינה אתכם להצטרף אלי, לכל יום קורה פה משהו טוב.
בפייסבוק העיסקי – בלייק | מייל שבועי – הרשמה כאן
