כל יום קורה משהו טוב. אני סורגת. סורגת במסרגה אחת. סורגת את עצמי לדעת. סורגת כל יום קצת, לפעמים כמה שורות, כדי לתחזק את התודעה שלי. הסריגה היא פעולה יומיומית של הגוף רוח נפש שלי . אני סורגת, אני מעצבת ויוצרת מוצרים נפלאים. הסריגה היא חלק מהיומיום שלי, תחזוקה יומיומית לשמירה על שפיות דעתי. הגזמתי? זהו, שלא. כל יום קורה משהו טוב. התחלתי לסרוג בזמן שחליתי. סרטן. מלנומה. ברגל. רגל למעלה ואשפוז. אני בסדר גמור בריאה כמו שור תודה. בין אשפוז לניתוח חוויתי התגלות, ממשית, אמיתית. אז לא ידעתי שיש רוח ומדריך ומי ששומרים עלי ותהליכים והתפתחות אבל כשחבורה של נשים אינדיאניות, נמוכות קומה, יפות, צבעוניות, בנות בלי גיל הפיעו לי בחלום ואמרו לי לכי לסרוג נסעתי לחנות של צמר וקניתי מסרגה, קניתי חוטים וסרגתי. בגלל שאני מעצבת, בגלל היותי יוצרת אנשים חשבו – היא סורגת. המשיגענע. אמנם סרגתי טיפה בילדות וקצת בלימודי העיצוב אבל לא באמת סרגתי אף פעם. התיישבתי וסרגתי, שילבתי ויצרתי והתאהבתי.

 

c

כל יום קורה משהו טוב. הסריגה ריפאה אותי. את הרוח גוף נפש שאני. גם את רוח גוף נפש ואני בטוחה שגם את צריכה ריפוי, כלשהו, במשהו. אז בואי לסרוג. הסריגה ריפאה אותי יחד עם הנשים האינדיאניות שראיתי בחזון, או במציאות או שהן אורחות מזמן אחר. (זו התשובה כמובן) הסריגה כנראה לא ריפאה את הסרטן ממש אבל את הנפש הכואבת, הפגועה והעצובה -הרוח נשבה בין עין לעין, וחבורת הנשים המשיכה להיות סביבי והדריכה אותי. בחשכת הליל כשגיליתי עוד מידע, עוד תך, עוד עין בכיתי מאושר. ומאז לא הפסקתי. כל יום קורה משהו טוב כל יום אני סורגת קצת. ובסריגה יש כל כך הרבה שקט, בסריגה יש מציאות ובסריגה יש עיצוב. ובסוף הסריגה הפלא ובפלא יש מוצר. אותו עיצבתי יצרתי והכנתי בעצמי. הוא מקשט את ביתי ויוצר אנרגיה חיובית סביבו. כל יום קורה משהו טוב.

 

2

כל יום קורה משהו טוב. כמו שאנחנו אוהבים אוכל ביתי ככה אנחנו לומדים לאהוב את מה שעשינו בעצמנו יצרנו באהבה גדולה במו אצבעותינו. כשנוצר מעגל של סריגה, כשסורגים בחברותא נוצרת אחווה ייחודית במינה. אתן מוזמנות לבוא לסרוג איתי, איתנו. פותחת יחד עם המתנ"ס המקומי מועדון סריגה. אנחנו נסרוג, נעצב, נשלב, ונהיה ביחד. חברותא  עוצמתית מנצחת.  כל הפרטים, כאן
תודה. נתראה באהבה, גם מחר!