כל יום קורה משהו טוב. מכל האופטימיות ונוכחות השמחה של Dalia be happy –
לומדת את שמחת ליבי – עוזרת לי ברגעים הכי קשים שלי. ברגעים בהם אני מרגישה
שאני בבור שחור – לא יודעת איך לצאת משם, מגיעה לומדת את שמחת ליבי ומלמדת
אותי שיש לי עוד מה ללמוד. מזכירה לי בפשטות שהשמחה נמצאת בליבי כבר,
אני רק צריכה ללמוד אותה, שוב. זה לימוד שאינו נגמר.

הידיעה שיש לי מה ללמוד על שמחת ליבי, עדיין ואפילו בגילי, יוצרת אצלי אופטימיות ותקווה,
ידיעה שכן, על אף שהמסע שלי כאן, בגלגול הזה כבר ארוך, על אף שאני כבר חשבתי שאני
יודעת שמחה מה היא ובכל זאת אני מוצאת את עצמי בתוך הבור השחור הזה – מגיעה לומדת
ומזכירה לי ללמוד שוב את שמחת ליבי. ללמוד, להכיר, לדעת שיש עוד דברים שאני לא יודעת
על אותה שמחה שבלב. מה מזין אותה, מה ממציא אותה ואיך היא עוזרת לי.
לפעמים כשהיא מגיעה הלומדת אני אומרת לה די אני עייפה לא רוצה יותר ללמוד.
היא ניצבת מולי, במלוא הדרה בעיניה החודרות ומזכירה לי, מזכירה לי שאין דרך אחרת.
מה האפשרות? להשאר בבור השחור? לחיות בעצב? זו אופציה איומה בשבילי.

האפשרות הזו תמיד נוכחת בחיי, כמו בחייך והיא תמיד לבחירתי. גם לבחירתך.
באופן אישי אינני אוהבת לשהות שם, באזורים האלה. אינני אוהבת אותי. התפקוד שלי יורד,
מערכות היחסים שלי משתבשות, הכל משנה כיוון. הדכדוך והמרה השחורה הופכים להיות מלכי העולם שלי,
שליטים דיקטטוריים על החיים שלי. זה לא נעים לי. המרה השחורה כשמשתלטת עלי  לא מאפשרת
לי להיות אני. יש אומרים תשהי במקומות האלה, תני לעצב להיות. אני נותנת לו תאמינו לי. 
אבל אז מגיע רגע שנמאס ודי, של מי החיים האלה לעזאזל אני רוצה, אותי!
~~~

אני רוצה, שואפת ומתמסרת לחיים של הגשמה, חיים של שמחה
חיים של אהבה, חיים של נתינה וקבלה. מי לא? כשאני מזהה את הקושי משתלט –
ואני מזהה אותו לא מעט – אני נזכרת שהמסע עוד ממשיך, אני לומדת את שמחת ליבי.
פשוט, כי מגיע לי. כי אני ראויה. כמה עוד אפשר לחוות את התסכול? הכעס? תחושת הפספוס,
הגעגוע? כמה עוד אפשר לשבת לי שם, בתוך הקופסה השחורה שלי ולהיות עצובה, מתוסכלת,
חרדה? ולמה? אני בוחרת בה. היא מגיעה אלי בדיוק בזמן. מזכירה לי ללמוד שוב את השמחה שבלב.
לא לחשוב שאני יודעת כבר את הכל. להקיף את עצמי באנרגיות טובות, בצבעים משמחים,
במילים טובות, לשאול את הלב מה ישמח אותי היום ולהאמין, להאמין שאני ראויה לחיות מתוך שמחת הלב.
יכול להיות שהיא תגיע מחר, יכול להיות שמחרתיים אבל אתם יודעים שזמן שעובר לא חוזר.
אז תעצמו את העיניים, תקראו לה לבוא. תאפשרו לעצמכם. להיות ולחיות בשמחה של הלב שלכם.
בדיוק בשביל זה יש את לומדת את שמחת ליבי. היא כאן כדי להזכיר ולאפשר.
כל יום קורה משהו טוב. אל תוותרי לעצמך. אל תישארי שם, בבור השחור. כל יום את יכולה
להמשיך וללמוד את שמחת הלב שלך. את שואלת אותי איך – איך ניתן ללמוד את שמחת הלב
אענה לך בפשטות, כשהתלמיד מוכן המורה מגיע. תשלחי את השאלה שלך ליקום, המורה הנכון יגיע.
רק תסכימי להתמסר.

~~~

לומדת את שמחת הלב שלי זו את, שיודעת ששמחת ליבך נמצאת ונוכחת בך.
כשאת לומדת את שמחת ליבך הרי את מיד מלמדת גם את הסביבה שלך להשתמש בשמחת ליבם
וכך באופן כה פשוט גדלה השמחה בעולם.

כל יום קורה משהו טוב. אני אהיה פה, עם עידוד ושמחה, גם מחר
זו ילדותנו השלישית. ואני אוהבת אותה.  

רוצה לעקוב אחרי? דף הפייסבוק – כאן – לייק ומצטרפים 

להרשם, כאן

מחפשת מתנה עם אנרגיה טובה? בואי , אצלי תמצאי! לחנות המקוונת, כא

השארת תגובה