כל יום קורה משהו טוב. המציאות עולה על כל דמיון. "לי אין דמיון". אני שומעת לא פעם.
כלומר? אני שואלת. מה זאת אומרת? זו אשליה. לכולנו, אבל ממש לכולנו יש דמיון. יכול
להיות שאנחנו לא מבינים את זה, איבדנו את היכולת להבין, התרחקנו מעצמנו, החיים
הרגילו אותנו ל…כך או כך, כל עוד אנחנו בני אנוש, בני אדם, אנחנו מדמיינים. נקודה.
הרעיון שאני מנסה להגיד הוא שדמיון קיים, זמין ופעיל. אנחנו יכולים להשמיש את הדמיון לטובתנו.

כל יום קורה משהו טוב. "לי אין חוש לזה " "אני לא ידעת לשלב צבעים" אני שומעת מנשים
שמבקרות בסטודיו, שמגיעות לסדנאות. אולי את לא מיומנת אבל את יודעת. הדמיון שלך יודע.
תני לו. תאפשרי לו. תשחררי אותו. אל תיבהלי. זה רק בדמיון.

בתיאוריות מתקדמות מדברים על האדם כיצור רב ממדי שיודע לחיות בממדים שונים בו בזמן.
שאנחנו יודעות לעבוד בין ממד לממד והתרחשות שאנחנו חווים כדמיון כבר מתרחשת. כלומר
מה שאנחנו כל כך רוצים שיקרה כבר…קרה. התרחש. תחשבו על זה. 

כל יום קורה משהו טוב. הדמיון, הדמיון שלנו הוא משהו טוב. הוא מאפשר לנו….הוא עולם
נוסף בו אנחנו חיים. הוא כלי עבודה בחיים שלנו וכמו כל כלי עבודה צריך לפתח, לטפח, לשכלל,
להגדיל, להרחיב, לסנן. ואפשר. הדמיון החיובי, מגדיל, מצמח ומפתח אותנו.

כל יום קורה משהו טוב. המציאות עולה על כל דמיון = הכרת תודה, = אני מרוצה = שמחה.
כן, ככה בדיוק. דמיינתי את זה אחרת. אנחנו נוהגים להתאכזב. מכורים לאכזבה.
תנסו להגיד – זה יותר טוב ממה שדמיינתי. הללויה. כמה משמח! זו מהות השמחה.

כל יום קורה משהו טוב. אחת הדרכים לטפח ולפתח את הדמיון היא העיסוק ביצירה.
עצם העיסוק ביצירה דורש מאתנו לדמיין איך התוצר ייראה. הדמיון מתרחב. כמו שריר
אנחנו מאמנים אותו. וככל שריר נוכל אחר כך להשתמש בדמיוננו להרחיב את היריעה,
לדמיין ולהגשים, לדמיין ולהגשים.
אם בא לכם לשכלל את שרירי הדמיון שלכם, כנסו ובחרו סדנת יצירה, כאן.