כל יום קורה משהו טוב. אטרף. מרחיבים את התודעה. תחושת ההפתעה היא הכי עוצמתית עבורי. החיים שלנו, היפים והטובים, נקטעו. עצירת פתאום. בלמים חורקים. בום. אם היינו רואים את הסרט של עצמנו אין סיכוי שהיינו מאמינים. והנה אנחנו, נכנסים לשבוע חדש של הסגר, מילה שהיא שייכת לזמנים אחרים, ארצות אחרות. אנחנו, אנשי החופש האינסופי, בהסגר. במגבלה. חלקנו אפילו עובדים בעבודות לא חיוניות ואנחנו בבית. בהסגר. הפרנסה, שלא נדע, היומיום לא דומה לשום דבר שהכרנו. הזיזו לנו את הגבינה בפתאומיות, כמעט באלימות. ועכשיו, תחכו אומרים לנו. כמה זמן? אין לדעת. אי הוודאות זה הידוע היחיד. אנחנו, שכל כך רגילים לקבל תשובות מהירות חד ושתיים, גוגל פולט תשובה לכל שאלה – אין תשובה. אין לדעת. הדבר היחיד שברור הוא שאנחנו באחרות גדולה (מלשון אחר) מצב לא מוכר, לא ידוע וכמעט, בלתי אפשרי.

כתוב את הכותרת כאן

כל יום קורה משהו טוב. בנינו חיים. יצרנו תכניות. הגדרנו יעדים ברורים, כמו שלימדו אותנו מיטב היועצים.  שום דבר כבר לא רלוונטי. שום דבר לא מותאם יותר למציאות החדשה שנוצרה כאן. ומה בכל זאת? איך בכל זאת ממשיכים? איך עוצרים את העצירה וממשיכים את החיים? 

כל יום קורה משהו טוב. אנחנו, נשות המערב לא רגילות להיות בלא ידוע, במסתורין הגדול. אצלנו הכל ידוע, בר שליטה. מערכות של שעות מלוות את חיינו. טבלאות של לוחות זמנים. הכל ידוע ומובהק. בשעה 07:30 (או מוקדם יותר) מתחילים את היום ועד שהוא נגמר יש פגישות, מטרות, עשיה, משימות. הכל מתוכנן, הכל ידוע, הכל נעשה. ופתאום אין כלום. שום דבר. יש לא ידוע שמשתרך על פני יום שלם וממשיך אל היום הבא.
—-
כל יום קורה משהו טוב. כשחברות סביבי ילדו ואמרו שהן מחכות לחזור כבר להיות כמו לפני ההריון "לחזור לעצמן" תמיד צחקתי ואמרתי שזה לא משהו אפשרי כי אי אפשר לחזור אחורה. כי בלידה של הילדים שלנו אנחנו גם נולדות מחדש, קצת אחרת. בימים האלה אני נזכרת בשיחה הזו. כי התחושה שלי היא שאי אפשר לחזור אחורה. אנחנו נולדים מחדש. זה לא פשוט, זו סיטואציה מכאיבה ויחד עם זאת –  זו המציאות. שום דבר כבר לא יהיה כמו שהיה. 
—-
כל יום קורה משהו טוב. אין לדעת מה יהיה. כמה זמן יהיה. הדבר היחיד הברור הוא שאנחנו – כל אחת ואחד מאיתנו  – נהיה. איך בכל זאת עוברים את התקופה הזו? 
בסבלנות. בנשימה עמוקה ובהבנה גדולה שיש כאן משהו שגדול מאיתנו. אין לנו שום ברירה אלה להסכים. לנשום עמוק, להירגע ולגייס את כל הסבלנות שיש לנו. ולסמוך. לסמוך על עצמנו שאנחנו פשוט, יכולות. להבין שיש כאן הזדמנות. סבלנות והזדמנות. תגלגלו את שתי המילים האלה בלב שלכן, בלשון שלכן ותראו, מה הן מביאות לכן. כל יום קורה משהו טוב. תנשמו עמוק ונתראה, גם מחר.

נעים מאד, שמי דליה ברנובר, תמיד, ובימים אלו במיוחד אני כאן בשבילך, לעזור לך להיזכר ולהתחבר לשמחה של הלב שלך. באמצעות מילים, צבעים ויצירה.

את מוזמנת להירשם ולהתחבר, את מוזמנת לעקוב אחרי בפייסבוק ולמלא את עולמך, בהשראה אינסופית להשראה לשמחת הלב.

תודה, דליה.

השארת תגובה