כל יום קורה משהו טוב. 83. היום אני רוצה לדבר על דאגה. האמת, אין מה לומר, כל יום יש מקום לדאגה. כל יום, יום יום. היום, אתמול ומחר. אין יום שבו אין על מה לדאוג. הילדה חוזרת לבד מבית הספר, הילד בצבא, מה יהיה עם הפנסיה? בכלל, מה יהיה? עם המצב בעולם, המצב בסוריה, השלום במזרח התיכון. בדיקות הדם, הגירוי בלסת, הדלק עולה. מה יהיה. החיים, הם דאגה גדולה, אין סופית. כל יום יש סיבה לדאגה. כל יום, יום יום. והדאגה – כל כך זמינה, כל כך נוחה לשימוש, כל כך אפשרית עבורנו. גם אני מצאתי את עצמי דואגת, דואגת דואגת. אצלי הדאגה יושבת במרכז המועקה שנמצאת במרכז החזה. איפה אצלכם היא נמצאת? הדאגה בנוכחותה היא מאד תובענית. היא משתלטת על המחשבות, משתלטת על הלב על המוח. המועקה תופסת אותי במרכז החזה, בצ'קרת הלב מתיישבת שם, מרגישה בנוח. למה לא? למה שהיא לא תשתלט עלי? מה יש? יש לה כל כך הרבה עוצמה, כל כך הרבה כח. היא נמצאת, נוכחת משתלטת עלי. אני דואגת. זה מן מצב קיומי, שאני מרשה לעצמי. עכשיו, אני דואגת.
בואו נעצור רגע לחשוב – מה זו בעצם דאגה? על מה היא נשענת? מה היא רוצה? מה התפקיד האמתי שלה בחיים שלי? מי שם אותה שם? כל אחד ואחת מכם מוזמן לענות על השאלות האלו. אצלי, התהליך הזה, כששאלתי את השאלות האלה – ועניתי תשובות ברורות – הבנתי שדאגה זה עוד רגש, רגש לגיטימי, זה נכון. דאגה היא חלק מהקיום האנושי שלנו. תאמינו לי שאם הייתי מתמסרת לכל הדברים שמדאיגים אותי כרגע, הייתי שוכבת במיטה ולא קמה. כל כך הרבה סיבות לדאגה.
במהלך השנים הבנתי שדאגה היא מזון רע מאד לנשמה שלי. היא שלילית והיא מניעה את כל הכוחות השליליים שבי. הבנתי שאני צריכה לנהל אותה ולא לאפשר לה לנהל אותי. זה נכון לגבי כל הרגשות השליליים, אגב. כשהבן שלי התגייס ואפשרתי, שוב, לדאגה להזין אותי קראתי אותי לסדר. כי הנזק, סליחה על השימוש במילה הקשה הזו – הנזק הוא רב ממדי. אני מזיקה לעצמי כי הדאגה מגבירה את הרגשות השליליים שבי ואני מזיקה לאדם לו אני דואגת. כי במקום לשלוח אותו לדרכו עם אנרגיה טובה וחיובית של "אני סומכת עליך" אני מלחיצה אותו עם אנרגיה של "אני כל כך דואגת" דמיינו שאתם עוטפים את זולתכם – הילדים שלכם, למשל, במעטפה. איזו מעטפה תרצו שזו תהיה? מאפשרת, משחררת ומיטיבה או מלחיצה, מקשה ושוללת? דאגה בסוף היא אנרגיה שלילית. כל מי שחי או גדל ליד דאגה מבין את זה גם אם עוד לא הבין עד כדי הסכמה לשנות. דאגה תמיד תהיה. השאלה היא האם אנחנו, אדוני עצמנו, אחראים למי שאנחנו – האם אנחנו נאפשר לה להפוך אותנו להיות היא?

מתנות תודה, מתנת תודה, מתנה עיסקית, עיצוב אישי, מתנה לאירועים, מתנה לחתונה, מתנות ליום האישה, מתנות ליום האישה הבינלאומי, לאישה מתנה, מתנות מקוריות ליום האישה, מתנה לחברה הכי טובה, מתנות לחברה הכי טובה, מתנות לחג הפסח, מתנות לחג פסח, מתנה מקורית לראש השנה, מתנה מיוחדת לראש השנה, מתנה ליולדת, מתנות קטנות , מתנה לחתונה, מתנות לסוף שנה, מחברות מעוצבות, מתנות למורה מתנה לבת מצווה שנה טובה ברכה ליום הולדת לחברה ברכת יום הולדת , ברכת יום הולדת לחברה, ברכה לחברה טובה, ברכות ליום הולדת לאמא אהבה אושר השראה סטודיו בבנימינה דליה בי הפי dalia be happy דליה ברנובר תודה על הכל הכרת תודה משפטי תודה

אז מה עושים בעצם? משחררים. מודעים. מבינים. אני מדמה מגבר – כמו של הרדיו של פעם – אני מנמיכה את הרעש. אין לי ברירה אחרת. לא יכולה לטבוע בים הדאגה. לא יכולה לתת לה להשתלט עלי. בעזרת המודעות אני משחררת. מחליפה את הדאגה באנרגיה אחרת, אנרגיה של סומכת. אני סומכת עלי, סומכת עליכם, סומכת על הילדים שלי, סומכת על היקום סומכת.
התהליך הוא כזה:
1. אני מודעת לעובדה שאני דואגת ושהדאגה, מכלה אותי ואת כל מי שסביבי.
2. אני מתבוננת בדאגה ומזהה איפה היא נוכחת בגוף שלי.
3. אני מסכימה לשחרר. אט אט אני משחררת את הדאגה. זה תהליך שיכול לקחת כמה ימים.
4. אני מטמירה ומחליפה את אנרגיית הדאגה באנרגיה של "אני סומכת" – בכל פעם שהדאגה מגיעה אני אומרת לה, ממש ככה: דאגה יקרה, אני מבינה שהגעת לבקר, הקשבתי לך, תודה. נשימה עמוקה ואז לומר את המשפט: אני סומכת, משחררת ונהנית. מנטרה שכזו.
5. כשאתם מגלים שהדאגה מכלה אתכם, לכן לאיש מקצוע שיעזור לכם. אל תוותרו לעצמכם. אל תרפו מהאומנה שמגיעים לכם חיים מצויינים!
תודה שהקשבתם. אם יש לכם חברים דואגים, שילחו להם את הפוסט הזה, שגם הם יצליחו להשתחרר.
אם אתם מוצאים שהתמונה של סומכת מעבירה לכם אנרגיות חיוביות ואתם רוצים להנכיח אותה אל מול עיניכם – אתם מוזמזנים להזמין אותה, בלחיצה על התמונה.

בינתיים, יום נפלא, נתראה שוב מחר.

אתם מוזמנים לעקוב אחרי, בפייסבוק וכאן, תצטרפו אלי

מחפשת מתנה עם אנרגיה טובה? בואי , אצלי תמצאי! לחנות המקוונת, כאן

השארת תגובה