כל יום קורה משהו טוב. (118). כבר זמן מה אני מסתכלת סביבי בהתפעלות. מתפעמת ממה שקורה, מתרחש. רואה את הדברים הטובים. מחפשת אותם. זה קרה לי כי הבנתי שאין דבר כזה מובן מאליו. זו תחושה שממלאת את כל כולי וברגעים שהיא עוטפת אותי אני ממש מרגישה שאני מרחפת לי בחלל. זה ממש אבל ממש ממש ממש לא משהו שהיה נוכח בחיי תמיד. אני הייתי ועודני, רק פחות, מאלה שרואים, שוהים ונוכחים במה שאין, מה שעוד לא, מה שחסר. הייתי זה יפה לכתוב אבל יש רגעים שעודני כזו. היום אני יודעת לזהות, לשאול את עצמי: זה באמת חסר לך? לפני זה הכל היה מובן מאליו. עכשיו כלום לא. איך זה קרה? התפתחתי. מצחיק ככל שזה נשמע זה נכון. קיבלתי מכה בראש, יצאתי למסע וגיליתי תגליות. בדיוק כמו שכשיוצאים למסע ורואים דברים חדשים ככה במסע אל עצמי גיליתי תגליות. על עצמי. חלקן היו יפות חלקן מכוערות. את התגליות היפות על עצמי אני לומדת להגדיל את הפחות יפות לצמצם. לחשוב שהכל מובן מאליו זה אומר לא להודות על כלום זה מכוער בעיני. לכן צמצמתי את המחשבה הזו, או יותר נכון הגדלתי את ההודיה. הגדלתי את הטוב. הרע, המכוער הצטמצם מעצמו. ככה זה עובד. הטוב מתרחב על חשבון הפחות טוב. מי קובע מה זה טוב ורע? האמת, מה שכבר לא מועיל. ולי ה"מובן מאליו" כבר לא הועיל. בכלל לא. אז הוספתי הודיה. יומיומית, אינטנסיבית. כל יום קורה משהו טוב. הללויה. שום דבר לא מובן מאליו.

למען האמת אני מפתיעה את עצמי פה כי אני משתפת בתהליך מאד אינטימי שקורה לי. כשאני החלטתי שדי, מספיק לחיות עם המחשבה על מה שחסר ומה שעוד אין ומה שעוד לא השגתי. הבנתי שאני רוצה להיות כאן ועכשיו ולהודות. על מה שיש. ברור שמותר לי לרצות עוד, אחרת, יותר. אבל אני, כמוכם, אני בת אדם של שפע. וטוב לי עכשיו. כי כל יום קורה משהו טוב. שום דבר אינו ברור מאליו.
~
לאחרונה צפיתי בהנאה גדולה בסדרה של נטפליקס אן עם הצמות שזו אותה אן האסופית, דמות ילדותנו האהובה. סדרה מאד דומה לבית קטן בערבה. אני רומנטיקנית חסרת תקנה. צפיתי בסדרה וראיתי. מחשבות רבות הגיעו והרחיבו את התודעה שלי. איך הם קונים שמלה אחת כל החיים בערך. יש להם מזון, יש להם את כל מה שהם צריכים. יש בהם צניעות שכל כך רחוקה מאיתנו. בסך הכל עברו 100 שנים. 100 שנים ושינינו הכל. תבינו, אני אוהבת בכל מעודי את העידן הזה. באופן אישי, בתהליך הלמידה וההתפתחות שלי הבנתי שכדי שיהיה לי יותר טוב אני חייבת להיות בהודיה. ומפה להמשיך. ברור שקשיים הביאו אותי אל הרגע הזה. ואני יכולה לומר באופן חד משמעי וברור – זה אחד הרגעים הכי מרגשים, מעניינים וטובים שהיו לי ב 52 שנותי. הרגע בו למדתי להודות. למדתי ששום דבר אינו מובן מאליו. איך למדתי? או יותר נכון – איך אני לומדת. יצאתי למסע. למדתי את עצמי. הגדרתי את הקושי שלי. הבנתי אותו. התבוננתי ולמדתי והוספתי הודיה. על הכל. רוצים גם? בקיצור דרך? תוסיפו הודיה. כל יום, יום יום. תאספו תודות בחייכם ותנו לתודעה להתפתח מפה. יקרו לכם ניסים. אני מבטיחה.

מתנות תודה, מתנת תודה, מתנה עיסקית, עיצוב אישי, מתנה לאירועים, מתנה לחתונה, מתנות ליום האישה, מתנות ליום האישה הבינלאומי, לאישה מתנה, מתנות מקוריות ליום האישה, מתנה לחברה הכי טובה, מתנות לחברה הכי טובה, מתנות לחג הפסח, מתנות לחג פסח, מתנה מקורית לראש השנה, מתנה מיוחדת לראש השנה, מתנה ליולדת, מתנות קטנות , מתנה לחתונה, מתנות לסוף שנה, מחברות מעוצבות, מתנות למורה מתנה לבת מצווה שנה טובה ברכה ליום הולדת לחברה ברכת יום הולדת , ברכת יום הולדת לחברה, ברכה לחברה טובה, ברכות ליום הולדת לאמא אהבה אושר השראה סטודיו בבנימינה דליה בי הפי dalia be happy דליה ברנובר תודה על הכל הכרת תודה משפטי תודה

כל יום קורה משהו טוב. אין דבר כזה מובן מאליו. כלום. שום דבר לא ברור. אני נולדתי ברוכת כישרונות. הכישרון שלי ליצירה הוא העוגן הגדול שלי בחיים. היו רגעים בחיים שלי שחשבתי שהזכות הזו, היכולת הזו היא שלי או בשבילי או ברור שיש לי את היכולות האלה. זה מובן מאליו, לא כן. הרי כזו אני מרגע שאני זוכרת את עצמי. יודעת לצייר, לצבוע, לחבר. בגיל 12 כבר תפרתי לעצמי בגדים בגיל 30 וקצת כבר ניהלתי את הסטודיו בגרבי דלתא. והכל היה לי ברור מאליו. עד שהסכמתי. להגיד לו תודה, לכשרון שלי. להודות ליכולות שלי. תודה כשרון, תודה. ואז הבנתי. שהוא לא שלי הכישרון הזה. קיבלתי אותו במתנה ואני צריכה להשתמש בו לטובת הכלל. באמת. אגב, בסופו של דבר זה ברור מאליו כל הטוב הזה. אנחנו ראויים לו. אבל רק אחרי שמבינים שאין דבר כזה מובן מאליו. על זה ארחיב בפעם אחרת.

כל יום קורה משהו טוב. הכישרון שלי הציל אותי. כשהייתי עצובה, כשרציתי להחלים. הוא לא שלי, הוא לא בשבילי. כשחליתי בסרטן רקמתי וסרגתי. מצטערת שאין לי תמונות מהזמן הזה. שלושה שבועות הייתי מאושפזת ורקמתי. אחרי הניתוח השני התחלתי לסרוג. מאז לא הפסקתי. כל יום אני מחלימה קצת. שותקת לתוך עצמי ויוצרת. כל יום בערב אני סורגת, רוקמת,יוצרת. בזמנים שחשבתי שזה מובן מאליו לא הבנתי למה אחרים לא. היום, כשאני יודעת להודות על מה שיש אני מלמדת. אחרים ליצור את עצמם. לרקום את אהבתם, לסרוג את הכאב שלהם. מאפשרת לצבעים הטובים לשטוף את הדמעות. כל יום קורה משהו טוב. אין דבר כזה מובן מאליו. אבל ברור מאליו כל הטוב הזה. אל תפלו בפח שלי. תודו על הכל. תראו איך החיים שלכם נשטפים באנרגיה חדשה.
~
ברוח הזו אני פותחת בימים אלו את בית הספר לעיצוב, יצירה והתפתחות. הסדנאות של בית הספר מוכנות לכבודכם, מחכות בענווה שתבחרו בהם ותבואו להנות, ליצור, להתפתח ולהיות. להחלים, לשמוח ולהרחיב את התודעה. רק חלק מהסדנאות כבר מוכנות אבל אני משחררת ומזמינה אתכם להגיע. למפגש של חברות, לשיעור אינטימי רק איתי. כי אין דבר כזה מובן מאליו, כי כל יום קורה משהו טוב וכי אני הגעתי לשלב הזה שבו אני רוצה לפזר את זה הלאה. תודה.
כאן, סדנאות שעור פרטי
כאן, יום כיף עם חברות.
אל תפסיקו להודות. אני מודה לכם מאד!
תודה שאתם פה. ניפגש גם מחר.
כל יום קורה משהו טוב.
~

איך מצטרפים אלי?
יש לי שתי קבוצות חדשות בפייסובק, מוזמנים
בית לאנשי יוצרים – קהילת האנשים הצבעוניים – יוצרים שמחה בשמחה כאן
כל תכני הבלוג  קהילת האנשים הצבעוניים – כל יום קורה משהו טוב כאן
דף הפייסבוק השגרתי, העיסקי  – לייק ומצטרפים  כאן
וחוץ מזה אתם מוזמנים להרשם, כאן ולקבל למייל בכל שבוע (בערך) את כל יום קורה משהו טוב….ההרשמה כאן!
תודה, אוהבת אתכם!

מחפשת מתנה עם אנרגיה טובה? בואי , אצלי תמצאי! לחנות המקוונת, כאן

השארת תגובה