כל יום קורה משהו טוב 40. יום יום. והיום, היום אני מבצעת את המשימות שלי. קמתי הבוקר, בוקר רגיל לכאורה. אחרי סוף שבוע נעים וטוב. סופשבוע משפחתי ואוהב. הבת הגדולה חזרה מהטיול הגדול. הבן יצא לסופ"ש מהצבא אחרי חודש שלא היה בבית והקצבה של 3 דקות טלפון בשבוע. הלב עולה על גדותיו. אני קצת חולה, מתגברת. שבוע משמח לפני עם הרבה דברים טובים. קמה מהמיטה, לא במיטבי אבל ניחא. הולכת כהרגלי למקלחת. אופס אין מים חמים. אופס. לא טוב. התקלקל הדוד. קוראים לחשמלאי. מנסים להתחיל את הבוקר. אופס. הייתה הפסקת חשמל האינטרנט לא עובד. פה זה משבר. בלי אינטרנט זה קצת כמו בלי מוח. בלי אינטרנט? ככה להתחיל את השבוע. אופס. מופיע מסך התחברות. איך נתחבר אם אין אינטרנט. מתקשרים. ספק אינטרנט. מנסים להתחבר. איך להתחבר, הרי אין אינטרנט. אופס. מתקשרים לספק האינטרנט. מתקשרים הלאה. מענה קולי. מקישים. 1 מקישים ת.ז. לא זה רשום על שמו. שוב. לא זה רשום על שמי. שוב. איזה כרטיס אשראי נתנו? איזה כרטיס אשראי נתת? עוברים על כל הכרטיסים. זה שנגמר ב 6. זה שלי? כן זה בכלל שלך. אופס טוב רגע אל תתנתקו לי. אופס. זה לא נגמר עד שזה לא נגמר. יום ראשון בבוקר. רשימת המטלות ארוכה. כולה, אבל כולה נמצאת באינטרנט. המכשיר היחיד שמחובר זה הטלפון הסלולרי אבל אתו אני מתקשרת לחברות השונות. השעה 08:30. החשמלאי כבר הגיע. האינטרנט עוד לא. ספקים, תשתיות.. אינסוף הקשות של מספרים. הגנן הגיע. אני לא מוצאת רגע לחייך. עוברת ספק. 10:10. מה עכשיו.
עכשיו אני מבצעת את המשימות שלי. יש רגעים שכאלה. לא, הם לא הרגעים האהובים עלי. בחיי שלא. אבל איזו ברירה יש לאישה עצמאית בעולם הזה חוץ מפשוט להבין שיש רגעים שחייבים לעצור ולמלא את המשימות. בדיוק בשביל הרגעים האלה יצרתי את מבצעת את המשימות שלי. יצרתי אותה בתקופה של דחיינות שיא כשלא רציתי בכלל למלא את המשימות שלי.
יצרתי אותה, הנחתי אותה למול עיני והצהרתי בפני עצמי כל יום – אני מבצעת את המשימות שלי, אני מבצעת את המשימות שלי. לאט לאט המודעות שלי התרחבה ונזכרתי שהמשימות שלי והביצוע שלהן הן חלק מהמערך הזה של אהבת החלומות שלי, הרצון שלי שיתגשמו. הביצוע זה השלב המעשי של כל המארג העדין הזה, היפה הזה של הגשמה. אין הגשמה ללא ביצוע.
מבצעת את המשימות שלי היא החלק הביצועי, הפרקטי של היומיום הטוב והמיטיב. יש אנשים ש"מבצעת" משעשעת אותם הם צוחקים. הם אלה הביצועיסטיים, שרשימת הטו דו שלהם תמיד מסומנת ב V בסוף היום. הדחיינים, המעופפים וכל השאר מתאהבים ב"מבצעת" , נקשרים אליה ומעידים שכשהיא לנגד עיניהם ביצוע המשימות שלהם משתפר והולך.
מבצעת את המשימות שלי. יום ראשון בבוקר. חלפו כמה שעות. הכל הסתדר. פתרתי את האינטרנט, הגנן הלך, הדוד תוקן. הבריאות משתפרת. הילדה (הגדולה) ישנה. הכל במקומו. ומה השתנה? ידעתי שהיום אין לי ברירה, כך מתחיל השבוע, מבצעת את המשימות שלי. משאירה את האנרגיות השליליות שהייתי יכולה להעמיס על עצמי נושמת עמוק ומתחילה – או ממשיכה את היום שלי. כל יום קורה משהו טוב. גם כשהוא לפעמים נראה ממש רע. יום נפלא! נפגש מחר.
איך מצטרפים אלי לכל יום קורה פה משהו טוב?
בפייסבוק העיסקי – בלייק | מייל שבועי – הרשמה כאן