אותנטית מחוברת למהות שלי
זו את שמחפשת אותך כל השנים ומבינה שרק את, כמו שאת,
מחוברת לעומק מהותך זו את. אותנטית, מחוברת ונוכחת. אוהבת
את עצמך כמו שאת. תודה על האומץ לחפש ולמצוא.
ברוכה הבאה הביתה, אלייך.
המהות שלך היא את. זו הנשמה שלך מאז ולעולם. יתכן שלוקח לך
זמן למצוא אותה, יתכן שאת מכירה אותה כבר מילדות.
החיבור שלך למהות שלך יוצרת אצלך אותנטיות ושמחה גדולה.
המהות שלך היא מקור האושר שלך.
הללויה, תבורכי
אותנטית – מחוברת למהות שלי – מסר מההדרכה – תקשור
כל יום קורה משהו טוב. אני אומרת לא פעם שהמסע הכי מרתק שעשיתי ועודני עושה בחיים הוא המסע שלי אל עצמי. במסע הזה כל כך הרבה פרדיגמות משתנות, כל כך הרבה גילויים, הפתעות, שינויים. ממש מגלית עולם אני מרגישה. לפחות את העולם שלי.
להיות אותנטית זו זכות גדולה. להיות מחוברת למהות שלי זו זכות עוד יותר גדולה. לעודד אותך להיות מחוברת לעומק המהות שלך, זו ממש הגשמה. כי ההפתעה הכי יפה היא שבעומק מהותנו אנחנו נהדרות, נפלאות, מוארות.
מתי ולמה החלטנו להסתתר ולהיות כל מיני דברים מורכבים ורחוקים מאיתנו – לא ברור לי. אני מניחה שזה קשור לחינוך, למערכת ציפיות, לרצון שלנו לרצות את ההורים שלנו, הכמיהה שלנו להיות אהובות ורצויות. לפעמים המסע הזה כל כך מתיש שאנחנו שוכחות להבין מי אנחנו. להכיר אותנו. לפעמים רק בלילה, כשהראש על הכרית אנחנו מתגעגעות, אלינו.
ואז מגיע הטריגר – הגיל, מחלה, דרמה אחרת ואנחנו מבינות שאנחנו קצת רחוקות מעצמנו. בדרך כלל הגילוי מלווה, לצערי הרב בסבל. טריגר, כמו שכבר אמרתי. לפחות אנחנו מבינות שאין ברירה. יוצאות לדרך האבנים הצהובות, דרך של גילוי שאינו נגמר להבין מי אנחנו בעצם. לאט לאט אנחנו בודקות, חוקרות ומתחברות אלינו, לעצמנו, למהותנו.
ברוכה הבאה הביתה אישה יקרה, ומה אומרת לך אותנטית – מחוברת למהות שלי?
משימות ממבורכת מחוברת לשפע האינסופי
כל יום קורה משהו טוב. אני אומרת לא פעם שהמסע הכי מרתק שעשיתי ועודני עושה בחיים הוא המסע שלי אל עצמי. במסע הזה כל כך הרבה פרדיגמות משתנות, כל כך הרבה גילויים, הפתעות, שינויים. ממש מגלית עולם אני מרגישה. לפחות את העולם שלי.
להיות אותנטית זו זכות גדולה. להיות מחוברת למהות שלי זו זכות עוד יותר גדולה. לעודד אותך להיות מחוברת לעומק המהות שלך, זו ממש הגשמה. כי ההפתעה הכי יפה היא שבעומק מהותנו אנחנו נהדרות, נפלאות, מוארות.
מתי ולמה החלטנו להסתתר ולהיות כל מיני דברים מורכבים ורחוקים מאיתנו – לא ברור לי. אני מניחה שזה קשור לחינוך, למערכת ציפיות, לרצון שלנו לרצות את ההורים שלנו, הכמיהה שלנו להיות אהובות ורצויות. לפעמים המסע הזה כל כך מתיש שאנחנו שוכחות להבין מי אנחנו. להכיר אותנו. לפעמים רק בלילה, כשהראש על הכרית אנחנו מתגעגעות, אלינו.
ואז מגיע הטריגר – הגיל, מחלה, דרמה אחרת ואנחנו מבינות שאנחנו קצת רחוקות מעצמנו. בדרך כלל הגילוי מלווה, לצערי הרב בסבל. טריגר, כמו שכבר אמרתי. לפחות אנחנו מבינות שאין ברירה. יוצאות לדרך האבנים הצהובות, דרך של גילוי שאינו נגמר להבין מי אנחנו בעצם. לאט לאט אנחנו בודקות, חוקרות ומתחברות אלינו, לעצמנו, למהותנו.
ברוכה הבאה הביתה אישה יקרה, ומה אומרת לך אותנטית – מחוברת למהות שלי?
